חוק הנגישות מתיחס לסוגים מאד ספציפיים של אתרים ושירותים שחייבים לעשות הנגשה. לכן החשש הוא רק של מי ששיך לקגוריות האלה. אותם אנשים צריכים להנגיש את האתרים אחרת יהיו חשופים לסנקציות שהחוק מאפשר.

חוק הנגישות מתיחס לשירות ציבורי. שירות ציבורי הוא שירות הניתן על ידי גוף ציבורי (גופי ממשל, חברות ממשלתיות, או כל גוף המבוקר על ידי מבקר המדינה) או גופים שעוסקים במתן שירות מהרשימה שבתוספת השניה לחוק לשם הנוחות זו הרשימה:
(1) שירות בריאות;
(2) שירות בידור;
(3) שירות חינוך, השכלה או פנאי, ולעניין נגישות השירות הציבורי – למעט שירות חינוך כמשמעותו בסימן ז';
(4) שירות רווחה ;
(5) שירות ספורט;
(6) שירות תיירות ;
(7) שירות אוטובוסים, רכבות, תובלה אווירית, אניות, מוניות והשכרת רכב או כל שירות תחבורה, ואולם לעניין נגישות שירות מהשירותים המפורטים בפסקה זו יחולו הוראות פרק ה', למעט לעניין השכרת כלי רכב כאמור בסעיף 19יב;
(8) שירות תרבות;
(9) שירות הארחה;
(10) שירות מסחר;
(11) שירות דת;
(12) שירות אנרגיה;
(13) שירות בזק;
(14) שירות בנקאות, אשראי, ביטוח, פנסיה או כל שירות פיננסי.