במקרה של עיצוב לא רשום, החוק הישראלי מעניק לך הגנות משמעותיות שאינן קיימות בעיצוב רשום (כמו פטנט). להלן הנקודות המרכזיות להגנתך:

הגנה מפני העתקה בלבד (סעיף 61 לחוק)

בניגוד לעיצוב רשום שמעניק מונופול גורף, עיצוב לא רשום מגן רק מפני העתקה. סעיף 61 קובע כי בעל העיצוב זכאי למנוע רק מאדם המבצע פעולה של "העתקת העיצוב".

• המשמעות עבורך: אם המוצר שייבאת נוצר באופן עצמאי בסין, או שמדובר בעיצוב גנרי שלא הועתק ישירות מהתובע, אין הפרה. התובע הוא זה שחייב להוכיח שהייתה לך חשיפה לעיצוב שלו ושהעתקת אותו במכוון.

הגנת "מפר בתום לב" (סעיף 71 לחוק)

גם אם יוכח שהייתה הפרה, החוק מגן על מי שלא ידע שמדובר בעיצוב מוגן. לפי סעיף 71, אם המפר מוכיח כי "לא ידע ולא היה עליו לדעת" על קיום הזכות, הוא לא יחויב בתשלום פיצויים.

• הקשר לסימון (סעיף 62): כדי שבעל עיצוב יקבל פיצויים, עליו לסמן את המוצר בסימן המוסכם (ⓓ) בצירוף תאריך הפרסום הראשון. מאחר שהמוצר שלהם לא סומן והם מוסרים תאריכים סותרים, עומדת לך טענה חזקה של תום לב – לא הייתה לך שום דרך לדעת שהמוצר מוגן בבלעדיו

נטל ההוכחה וסתירות בראיות

מאחר שאין רישום רשמי, נטל ההוכחה לגבי עצם קיום הזכות ומועד היצירה מוטל כולו על התובע. סתירות בתאריכים (2008 מול 2011) פוגעות אנושות באמינותו בבית המשפט ומקשות עליו להוכיח שהוא אכן "בעל העיצוב" הראשון.

 לסיכום: ללא רישום וללא סימון ברור, ובמיוחד אם מדובר בייבוא שנעשה ללא היכרות מוקדמת עם המקור, סיכויי התביעה לקבל פיצויים נמוכים מאוד.