אם נניח נירשמתי לשירות כלשהו ואישרתי להם לשלוח לי דברי פרסומת, האם הדבר מאפשר להם להעביר את פרטי הקשר שלי לחברות אחרות שישתמשו באישור הנ"ל (שלא ניתן להן) או אפילו לשירותים אחרים לגמרי של אותה החברה (סתם לדוגמה היפותטית לגמרי, אם חברה מחזיקה חנות מוצרי טואלטיקה וגם שירותי התקנות למוצרי אלקטרוניקה בבית, שמשווקים תחת שמות שונים, האם זה שאישרתי לשלוח לי הודעות בנוגע לטואלטיקה מאפשר להם לשלוח לי הודעות גם לגבי ההתקנות)?
מלשון החוק נראה שלא, אבל זה לא ברור באופן מוחלט, ויכולה להיות פרשנות מאוד מאולצת, כך נדמה לי, שתאפשר כזה דבר. האם מכירים התייחסויות מהפסיקה? או שחושבים שדווקא לשון החוק ברורה לחלוטין – אשמח לשמוע.
בהתאם לחוק הספאם, המפרסם צריך לקבל את הסכמתך והוא לא צריך לנקוב בסוג הפרסומת שהוא מפרסם. כך שההסכמה היא אישית, אבל לא מוגבלת בנושאים.
המקרה החריג הוא מפרסם שלא קיבל את הסכמתך אלא קיבל את פרטיך בזמן רכישת מוצר או שירות כלשהם, והודיע לך על כוונתו להשתמש בהם לפרסומת – באותו מקרה הוא לא צריך את הסכמתך האקטיבית אבל הוא מוגבל לאותו סוג נכס או שירות או דומים להם.
מוצר יכול להחשב כמסחרי גם אם אין עליו תשלום ישיר. פעמים רבות מודלים כלכליים של אפליקציות בנויות על מאגרי מידע או על הצגת פרסומות והן מסחריות לכל דבר.
נכון שאסור לשלוח ספאם למי שלא ביקש זאת, למעט מייל אחד ראשון של בקשה להצטרף לשירות של הודעות.
זו שאלה מורכבת, ודרך המלך היא להתייעץ ספציפית, לגבי מידת האחריות שלך, כמו גם לגבי מידת האחריות של הלקוח שהטעה אותך.
בדרך כלל בגלל שהתדיינות משפטיות יקרות יותר מאשר סכומי הפיצוי בגין מקרים כאלה, כדאי מאד לנסות ולהתפשר עם האדם שמעלה דרישות כלפיך.
ככלל חוק הספאם קובע כי הודעת סירוב יכולה להשלח על פי בחירת הנמען, או בכתב או בדרך שבה קיבל את הודעת הפרסומת. דהיינו אם משתמש שלח SMS בתגובה על פרסומת שקיבל בSMS, חלה עליך חובה להסיר אותו.
בתי המשפט יכולים בהחלט לקבל טענה של הנמען שהוא לא מעוניין להכנס ללינקים שאתה מספק, משום שהדבר אל בטוח, ואין לו ידיעה מה משמעותם, וכי הוא בחר להודיע לך על הסירוב שלו בהודעת SMS.
טל א.
עו"ד נח שלומוביץ
