יבוא מקביל בהחלט שייך לנושא של סימני המסחר. אבל לא רק, הוא יכול להתייחס גם לזכויות יוצרים וגם לפטנטים, או לדיני החוזים בכלל, ודינים אחרים.

באופן עקרוני, אם יבואן מקביל משתמש במוצר שיש עליו סימן המסחר, והוא עושה את זה בלא הרשאה של בעלי סימן המסחר אז הוא מפר אותו.
כאן נכנסת לתמונה תיאוריה שנקראת מיצוי זכויות (Exhaustion of Intellectual Property) או תיאוריית המכירה הראשונה, ובעקרון היא אומרת שאם אדם רכש מוצר מבעל הזכויות האמיתי שו (דהיינו המוצר לא מזויף) אותו בעל זכויות איבד את זכותו לאסור על מכירת המוצר הלאה. והוא לא יכול להתנות על המכירה מעבר לתנאים שהוא התנה. והמשמעות היא לסימני מסחר שקניה מבעל סימן המסחר ומכירה גם באזור אחר מזה שהוא התכוון אליו, היא מותרת.

זה המצב בישראל. אולם הוא לא אחיד בכל העולם, ויש תיאוריות שונות שמגבילות אותו כמו למשל, במקרה שבו בעל סימן המסחר אסר על מכירת החפץ מחוץ למדינ המסוימת, ונטענת הטענה שהשימשו בסימן המסחר להפרת התנאי שהמכירה הראשונה לא יכול להינות מהיתרונ ות של תיאוריית המכירה. הראשונה.

לכן הכלל הפשוט שנכון בישראל, זה שאם לא נעשה שינוי במוצר, או באריזה שלו באופן ששינוי האריזה גורם לשינוי משמעותי במוצר, ואם לא נעשתה פגיעה ממשית באופי של המוצר, הרי שמותר לייבא אותו ביבוא מקביל ולסחור בו בישראל.